פסק-דין בתיק ע"א 27575-04-13

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ד' שוהם), שבו קיבל את תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. בית המשפט פסק למערער

פיצוי כולל בסכום של 857,434 ש"ח והורה לנכות ממנו תגמולי מל"ל בסכום של 386,838 ש"ח.

רקע

המערער יליד 1958, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.4.95, בהיותו בן 37.

לבדיקת המשיב מינה בית משפט קמא מומחים אחדים:

מומחה אף אוזן גרון קבע למשיב נכות בשיעור 10%, בגין ירידה דו צדדית בשמיעה בתדירויות הגבוהות שיכולה לגרום לטנטון טורדני.

מומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע למשיב נכות בשיעור 30%, על פי סעיף 34 (ד) בתקנות המל"ל, עקב הפרעת אישיות עם קווים גבוליים ואנטי סוציאליים, אך מצא שזו אינה קשורה לתאונה. המומחה מציין כי מהחומר הרפואי עולה שהמשיב השתמש בסמים גם קודם לתאונה והיה במרכז גמילה.

מומחה בתחום האורתופדיה קבע למשיב נכות אורתופדית בשיעור של 20%, בגין הגבלה בינונית בעמוד שידרה מותני, כאשר מתוכם 10% בגין התאונה.

מומחית בתחום הכאב קבעה למשיב נכות בשיעור 10% , לפי סעיף 35 1 ב' בתקנות המל"ל, וכן קבעה כי למשיב הייתה נכות זמנית בתחום זה בשנתיים שלאחר התאונה בשיעור של 30%.

תמצית פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט מצא כי נכותו המשוקללת של המשיב, עקב התאונה, עומדת על 27%.

בית המשפט סקר את עברו התעסוקתי של המשיב, בהתקופה הסמוכה לתאונה, וקבע כי המשיב עבד בשיפוצים מבלי שדיווח על כך. זאת למד בית משפט קמא משני תלושי שכר לחודשים ינואר ופברואר 1995, בסכום של 7,730 לחודשיים, שלאחר הוספת הפרשי הצמדה נמצא כי מדובר בהשתכרות בסכום של 7,000 ש"ח בחודש. בית המשפט הוסיף ומצא כי המשיב צירף "מספר חוזים" לביצוע עבודות שיפוצים לחודשים מרץ, אפריל 1995. מחוזים אלו למד בית המשפט כי המשיב התכוון להסדיר את מעמדו כעצמאי, וכי התאונה קטעה את תכניותיו. נוכח החוזים שהוצגו, נמצא כי עובר לתאונה לא ישב המשיב בטל אלא השתכר למחייתו. בית המשפט גם האמין לגרושתו של המשיב, כי חייו של המשיב עובר לתאונה היו יציבים למדיי, כי יצא לעבודות שיפוצים במהלך חייהם המשותפים וכי התקדמו כלכלית.

בית המשפט מצא אפוא לקבוע את בסיס השכר, לצרכי אובדן השתכרות, בסכום של 7,000 ש"ח לחודש.

לעניין הפסדי העבר פסק בית המשפט למשיב הפסדי שכר מלאים בגין שנה. כן פסק  לו את מלוא הפסדי השכר, עבור 17 שנה, לפי הנכות הרפואית המשוקללת ובסך הכל הפסדי שכר של 465,780 ש"ח. לעניין הפסדי ההשתכרות בעתיד פסק בית המשפט למשיב הפסדי השתכרות לפי חישוב אקטוארי מלא עד גיל 67, בסכום של 230,580 ש"ח. בית המשפט פסק למערער גם נסיעות מוגברות וניידות בסכום של 10,000 ש"ח, עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 30,000 ש"ח, הוצאות רפואיות בסכום של 40,000 ש"ח וכאב וסבל בסכום של 81,074 ש"ח ובסך הכל - 857,434 ש"ח, בניכוי תגמולי המל"ל בסכום של 386,838 ש"ח.

הערעור והערעור שכנגד

עיקר טענות המערערים:

לא היה מקום לקבוע את בסיס השכר לצורך פסיקת פיצויים בסכום של 7,000 ש"ח, בהסתמך על עבודת המשיב במשך כחודשיים בלבד עובר לתאונה, ולאחר שהוכח כי המשיב קיבל קצבת הבטחת הכנסה החל משנת 1989 משך כשש שנים עובר לתאונה. למשיב לא היה רצף תעסוקתי למעט בחודשים ינואר, פברואר 95, סמוך לתאונה. משלא היה למשיב רצף תעסוקתי בעבודה, היה מקום לקבוע את בסיס השכר בשיעור הנמוך משכר המינימום במשק. היה מקום ליתן משקל להצהרתו של המשיב, בתביעה להבטחת הכנסה, שממנה עלה כי אין לו ניסיון תעסוקתי. בית המשפט התעלם גם מתביעה לנכות כללית שהגיש המשיב, שבמקום שנדרש להצהיר על עבודותיו והכנסותיו לא הצהיר המשיב דבר. נוסף על כך התעלם בית המשפט מגיליון קבלה למרכז לבריאות הנפש, מיום 31.12.90, שם מסר המשיב: "אינו עובד כל החיים וחי מכספי הוריו ואחותו".

בית המשפט התעלם בפסיקתו מהצהרות המשיב לרשויות המדינה עובר לתאונה, לפיהן הוא אינו עובד. יש לראות בהצהרות אלו של המשיב משום השתק שיפוטי. בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לנכותו הקודמת של המשיב, בשיעור של 37%, שאינה קשורה לתאונה. לא היה מקום לפסוק למשיב את הסכומים שנפסקו לפיצוי בגין עזרת הזולת, משצורך בעזרה כזו לא הוכח, ולא היה מקום לפסוק למשיב פיצויים בגין ניידות, שכן לא הוגשו כל קבלות. לא היה מקום לחייב בגין הוצאות רפואיות, שעה שהוצגו קבלות בסכום של 2,500 ש"ח בלבד.

עיקר טענות המשיב בערעור שכנגד